רכיבה לבד - מול רכיבה בקבוצה
אני רוכב כבר יותר מעשרים שנה. התחלתי ברכיבת שטח, ולאחר תקופה התחלתי לרכוב גם בכביש. רכבתי תקופות לבד, ותקופות עם חברים, ונהניתי מכל רגע על האוכף. לפני כשנה, בפעם הראשונה, הלכתי לעשות בדיקת מאמץ, כדי לוודא שהכול בסדר. לאחר הבדיקה נכנסתי לחדר הרופא כדי לקבל את התוצאות, הייתי בטוח שהרופא יגיד, כל הכבוד, אתה שומר על כושר טוב בגילך, אבל הוא מלמל משהו על כושר בינוני, מה אני בכושר בינוני? הרי אני נותן בראש לכל חבריי לרכיבה. אמרתי לו, איך כושר בינוני? אני רוכב כל סופ''ש 150 ק''מ. טוב, תלוי באיזה קצב הוא אמר, והוסיף, הייתי אומר אפילו כושר ירוד. לא ידעתי מה להגיד, הייתי המום, אבל הוא אמר שאני בריא ויכול לעסוק בספורט. באותו הרגע חשבתי או שאני לא מבין כלום, או שהרופא הזה לא מבין כלום, אבל בטופס הייתה חותמת רופא ספורט, אז חשבתי אולי אני לא מבין כלום. הלכתי הביתה, והמילים ''כושר ירוד'' הדהדו בראשי ולא נתנו לי מנוח. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, הייתי זקוק לאיזה חיזוק, כשסיפרתי לחבריי זה הצחיק אותם. לאחר מחשבה, החלטתי להצטרף לרכיבת ניסיון בקבוצה, כדי לדעת מה מצב הכושר שלי. המאמן היחיד שהכרתי היה אלעד פלטין ממומנטום, השתתפתי אצלו פעם בסדנת טכניקה. התקשרתי לאלעד וסיפרתי לו הכול על עצמי ועל בדיקת המאמץ. אמרתי לו שאני רוצה לבוא לרכיבת ניסיון, אלעד לא ידע מה לעשות איתי ואמר, תראה אני לא יכול לקבל אותך אם אתה בכושר ירוד. אמרתי לו אל תדאג, אני בריא ויש לי אישור, אני רק רוצה לבוא לרכיבת ניסיון. טוב אמר, כמה זמן אתה עושה את נס הרים? אמרתי אני לא יודע, אף פעם לא מדדתי. טוב, תנסה לעלות בזמן הכי טוב שלך ותתקשר אליי. יצאתי עם חבר ועלינו יחד את נס הרים, בסיום השעון הראה 28:30 דקות, לא ידעתי אם זה טוב או לא. התקשרתי לאלעד ואחרי ששמע את התוצאה הסכים שאני אבוא לרכיבת ניסיון. הגעתי לרכיבה הראשונה, ולמזלי הייתה רכיבה מישורית ואיכשהו שרדתי. הרכיבות הבאות כבר היו הרבה יותר קשות, וכל רכיבה הייתה בשבילי הישרדות כל שבוע אמרתי לעצמי, מה אני צריך את זה? חצי מהרוכבים פה בגיל של הילדים שלי, אני לא אבוא בשבוע הבא. אבל כל שבת התייצבתי מחדש, ואם הצלחתי לשרוד את הרכיבה, ולסיים עם הקבוצה הרגשתי בעננים. גם היום לאחר שנה של רכיבה עם הקבוצה, אני עדיין נלחם כל שבוע מחדש, אבל משתפר כל הזמן. עברה שנה וצריך לעשות שוב בדיקת מאמץ. הגעתי לבדיקה, ואני רואה את אותו הרופא, לא אמרתי לו כלום, הוא בטח לא זוכר אותי. בסיום הבדיקה נכנסתי שוב לרופא, הוא עלעל במהירות בתדפיסים של הבדיקה, חיכיתי במתח למוצא פיו. טוב אמר, ''הכול בסדר, אתה בכושר מצוין'', בבת אחת ירד כל המתח, וחיוך גדול עלה על פניי אמרתי לו, אתה יודע שבגללך הצטרפתי לקבוצת רכיבה, הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו. אמרתי לו טוב, להתראות בשנה הבאה. יצאתי מחדרו ועליתי את שלושת הקומות בריצה במדרגות וחשבתי חבל שלא הצטרפתי לקבוצה לפני כמה שנים, אבל מוטב מאוחר...
